לאחרונה אני נמשכת לצלעות ובמיוחד לצלעות של המותן .
שם במרכז הגוף שילדת המגן שלנו, שומרות על האיברים הפנימים.
הצלעות יכולות להיות כמו שריון של צב ,נוקשות , מגוננות ,בולמות זעזועים ,מרחב שבו אפשר להחביא רגשות ומכאובים.
אבל בניגוד לשריון הצלעות יכולות להיות גם רכות וגמישות ,לנוע אחת ביחס לשניה וגם ביחס לעצם החזה או השידרה ….
הצלעות הן איבר כל כך מרכזי בגוף שכל כך קל לשכוח ממנו ויכול להיות ממש קשה להרגיש אותן.
כמעט בכל מפגש עם כאב אצל תלמידים שלי , לא משנה אם הכאב בגב , בברכיים בצוואר או באגן , ברגע שמזכירים לצלעות להיות רכות ומתחילה בהן תנועה, הכאב שוכח ונרגע .
"כלוב הצלעות " -זה מושג שהתחלתי לבחון ולחשוב עליו , באיזה אופן הדימוי של כלוב מגביל את התנועה בצלעות. האם הכלוב נועד להגן עלינו או לכלוא אותנו. איך אפשר לזכור שהצלעות זה כלוב קסום שיודע להיות מוצק כשצריך הגנה ורך וגמיש כשצריך לנשום לזוז ולרקוד.